שנדור פרנצ'י: "בלבול השפות" והדדיות אמפתית בפסיכואנליזה

שנדור פרנצ'י (Ferenczi Sándor) היה פסיכואנליטיקאי, חבר ותלמיד של זיגמונד פרויד. הוא היה יהודי הונגרי, שלמד רפואה בווינה, אוסטריה, והוסמך לרפואה בגיל 21. פרנצ'י נודע בהתערבויותיו האקטיביות בטיפוליו. הוא גם היה המטפל של מלאני קליין.

פרנצ'י פעל במשך 25 שנה כפסיכואנליטיקאי ותיאורטיקן. כתביו עסקו בטראומות מיניות, באקטיביות טיפולית, בניתוח חלומות ובהומוסקסואליות. הוא אף הביא לשיח התיאורטי חידושים שונים. למשל, הוא שינה את הטכניקה הטיפולית הקלאסית לטכניקה של "הדדיות אמפתית".

פרנצ'י סבר שברגעים בהם הטיפול "נתקע", המטפל יכול להיות פעיל ויוזם. הוא יכול לייעץ ולהדריך את המטופל, ולהיות מעורב במתרחש. זה היה שונה מאוד מדרכו של פרויד. פרויד ראה זאת כתפקידו של המטופל. המטפל, לדעת פרויד, צריך להישאר פסיבי ולפרש את המטופל, תוך מתן "קשב מרחף ואחיד".

עיקר המחלוקות בין פרנצ'י לפרויד נגעו לשאלה: האם תיאוריית ההתפתחות של פרויד, העוסקת בשלבי התפתחות אצל ילדים, רלוונטית נוכח גילוייו של פרנצ'י על התעללות מינית בילדים? גילויים אלו אומתו באמצעות דיווחים של בני משפחה שונים. נוכח זאת, הוא סבר שיש להסביר את התופעות באמצעות עולם מושגים ותיאוריה שונים מאלה של פרויד.

פרנצ'י טען שהשפה הטיפולית של פרויד מנוכרת וקשה עבור מי שחוו טראומה. יחד עם הפסיכואנליטיקאי אוטו ראנק, הוא המשיג את פסיכותרפיית ה"כאן ועכשיו". גישה זו הדגישה היבטים כמו הדדיות, אינטר-סובייקטיביות והעברה נגדית (כפי שהוגדרו בהמשך). למעשה, הגישה ההתייחסותית רואה בפרנצ'י כאחד המשפיעים הראשונים עליה.

בערוב ימיו, הוא חלה באנמיה ממארת. בזמנו לא היה מרפא למחלה זו. עם זאת, הוא הספיק לכתוב את מאמרו החשוב ביותר: "בלבול השפות בין המבוגרים לילד", בשנת 1932.

בלבול השפות: מאמרו המכונן של שנדור פרנצ'י

שפת התשוקה מול שפת הרוך ב"בלבול השפות"

פרנצ'י גרס שכשל אמפתי וקיפוח רגשי מובילים ילד לטראומה רגשית מתמשכת. לדעתו, טראומה עלולה להתרחש במערכת יחסים בין הורה לילד. במערכת זו, הילד מתיימר להיות בן זוג של ההורה, מצופה ממנו כך, או שקיימת פנטזיה לא מודעת שתמומש.

המבוגר, מתוך חסכיו וקשייו הרגשיים, משתמש בשפה שהילד אינו מבין. זו שפה של בוגרים ולא שפה ילדותית. כל זאת לפי נקודת מבטו של ההורה, בלי התאמה למקומו וגילו של הילד.

הוא טען שבלבול השפות הוא למעשה בלבול בין שפה של מיניות לשפה של אהבה. כאן יכולה להיווצר, לדוגמה, התעללות מינית. המתעלל משתמש בשפה של אהבה עבור הילד/ה, אך למעשה מנצל שפה מינית למימוש רצונותיו שלו.

הדדיות אמפתית: חדשנותו של פרנצ'י בחדר הטיפולים

פרנצ'י היה מחלוצי רעיון ההדדיות בחדר הטיפולים. בניגוד לגישה הטיפולית של פרויד, שראתה בחדר רופא ופציינט, פרנצ'י ראה שני שותפים לתהליך. הוא ראה שני שותפים למפגש עם ההדדיות האמפתית. בכך, פרנצ'י הניח את הבסיס בעולם הטיפולי לתיאוריות אינטר-סובייקטיביות. תיאוריות אלו ממחישות שיח של שניים בחדר, שבו מה שמתרחש בין מטפל ומטופל הוא הדדי, והאחד משפיע על השני ולהפך. כיום, הפסיכותרפיה ההתייחסותית ופסיכולוגיית העצמי רואות בפרנצ'י פורץ דרך בגישתו.

אקטיביות בטיפול: הגישה המהפכנית של פרנצ'י

פרויד הציע בזמנו טיפול פסיכואנליטי פסיבי: המטופל שוכב על הספה והמטפל מאחוריו, מעודד אסוציאציות חופשיות ופירוש חלומות. פרנצ'י הציע טיפול שבו יש שניים פעילים ומשוחחים. המטפל פעיל ומציע אפשרויות, ייעוץ והדרכה. הרגשות שעשויים להתפתח אצל המטפל יכולים להיות מפתח להבנת עומק נפשו של המטופל. לכן, יש לתת ליחסים הרגשיים שנוצרים יותר מקום ומרחב מאפשר. יש לאפשר חופש מסוים ולחתור לכנות וטבעיות, הנותנים אווירה תכליתית ופורה יותר במצב האנליטי.

למי הגישה של פרנצ'י יכולה לעזור?

תיאוריות אלו והדגש שלו על הדדיות, אמפתיה ו"בלבול השפות" רלוונטיות במיוחד בטיפול במצבים של טראומה רגשית, ובמיוחד טראומה מינית. גישה זו מדגישה את הצורך באמפתיה אקטיבית ובהבנה של דינמיקות בין-אישיות מורכבות. אם חווית טראומה רגשית או מחפש טיפול פסיכולוגי שמדגיש את הקשר וההדדיות, גישות המבוססות על רעיונותיו של שנדור פרנצ'י יכולות להתאים לך.

מקורות

• פרנצ'י, ש. (2003). בלבול השפות בין המבוגרים לילד. תל-אביב: עם עובד.
• בוקנובסקי, ט. (1999). שנדור פרנצי. תל-אביב: תולעת ספרים.
• ISFN – International Sándor Ferenczi Network