מלאני קליין: תיאוריית יחסי האובייקט והשפעתה

מלאני קליין, אחת הדמויות המשפיעות ביותר בפסיכואנליזה, נולדה בווינה, אוסטריה, למשפחה יהודית. היא למדה ועברה אנליזה אצל שנדור פרנצי, מתלמידיו הבולטים של פרויד. בהמשך חייה עברה ללונדון. שם, היא עסקה רבות בפיתוח תיאוריות התפתחות סביב נושאי יחסי אובייקט ומשחק. דונלד ויניקוט, פסיכואנליטיקאי בולט נוסף, עסק גם הוא בתחומים אלה.

תרומתה הייחודית של מלאני קליין לפסיכואנליזה

עיקר עבודתה של מלאני קליין התמקדה בהבנת העולם הנפשי. היא הציעה גישה שונה מפרויד: במקום לבסס את האישיות על דחפים ויצרים, קליין ראתה אותה כתאוריית התפתחות המבוססת על יחסים בינאישיים. זו הייתה גישה אמיצה ושונה. במקום מודל של שלבים התפתחותיים, קליין הציעה "פוזיציות" חוויתיות ומחשבתיות. אלו מלמדות על מיקום הנפש.

הקשר בין התינוק לאם וחרדה בתיאוריית קליין

קליין הדגישה את יצר המוות והתוקפנות. היא הדגישה גם את עולם הפנטזיה של התינוק. עולם זה מתקיים במקביל ובהמשכיות לעולם המציאות של התינוק. יחסי האובייקט שהתינוק מייצר נובעים מכך: שני העולמות האלה קיימים בו מלידתו.

קליין סברה, בשונה מפרויד, שהתינוק נולד עם חרדה. הוא חווה אותה דרך האגו. פרויד טען שהאגו מופיע רק לאחר האיד המולד, בסביבות גיל שנה. לכן, טענתה של קליין היא שהאגו נוכח מהרגע הראשון, גם אם הוא כמעט בלתי מורגש. האגו הזה חותר למגע בינאישי תמידי עם האם.

קליין הציעה בתיאוריה שלה ניגודיות מובנית. באותו רגע ובאותה נפש אפשר להיות ולא להיות, להתקיים ולא להתקיים. התינוק נוכח כשהוא מרוקן עצמו מול האם, משליך עצמו מולה. הוא קיים מולה ואיתה באמצעות ההזדהות ההשלכתית. כך למעשה הגדירה קליין מחדש זרם פסיכולוגי שנקרא "פסיכולוגיית שני אנשים" (Two-person psychology). המשמעות היא שנדרשים שניים, התינוק ואמו, כשהאם עוזרת לתינוק לארגן את עולמו הפנימי בהדרגה.

טיפול בילדים על פי מלאני קליין: הפוזיציות המרכזיות

הטיפול בילדים על פי קליין התבסס על משחקיות. המשחק הוא הכלי למעבר בין שתי פוזיציות נפשיות מרכזיות שקליין הציעה:

• הפוזיציה הסכיזו-פרנואידית
• הפוזיציה הדפרסיבית (דיכאונית)

מהי העמדה הסכיזו-פרנואידית?

בפוזיציה הראשונה והמוקדמת, הסכיזו-פרנואידית, קליין סברה שהתינוק אינו מסוגל לתפוס את אמו כשלמה. הוא תופס רק חלקים ממנה. דוגמה מפורסמת שקליין התייחסה אליה: השד הטוב והשד הרע. השד של האם נתפס כמטיב וחיובי בעיני התינוק כשהוא מספק תזונה ומרגיע. אך כשהוא לא מספק זאת, הוא נחשב כרע ופוגעני. קליין טענה שהתינוק מפצל (Splitting) בין השניים, בין היותו גם טוב וגם רע. פיצול זה הוא מאפיין מרכזי של פוזיציה זו.

בהמשך הילד לומד לחוות את האם כשלמה יותר (בסביבות גיל חצי שנה). הוא מפצל פחות חלקים שלה. כך, התלות במנגנון הפיצול יורדת. זה מאפשר לעבור לשלב הפוזיציה השנייה – הדפרסיבית.

מהי העמדה הדפרסיבית (דיכאונית)?

בפוזיציה הדפרסיבית, התינוק מבין שלמעשה החוויות החיוביות והשליליות שחווה מקורן באמו, שהיא אחת ושלמה. עם תהליך זה, התינוק חש בהדרגה שהוא עלול לפגוע באמו. ישנן גם מחשבות שליליות כלפיה, ולכן הוא עלול לאבד חלקים חיוביים ונחוצים לו שנמצאים בה.

תוקפנות בתורתה של מלאני קליין

מושג התוקפנות משמעותי ומרכזי בהבנה של קליין. התינוק תמיד ישליך על האם תוקפנות מתוך חרדתו המציפה. הוא חושש שהחלקים הרעים שבתוכו יהרסו חלקים טובים באם, וחוזר חלילה. מדובר בדחפים מנוגדים: את דחף המוות הוא משליך אל האם. האם חשה זאת וחווה זאת באופן לא מודע (הזדהות השלכתית). התינוק "מתנקה" לרגע, והתוקפנות וה"רוע" מושלכים אל האם. אך אז מתעוררת תחושת חרדה רודפנית: האם כעת רעה, ועלולה לפגוע בו בחזרה.

מעבר בין העמדות בתיאוריית קליין

קליין הסבירה בתיאוריה שלה שהפנמת אובייקט חיצוני לתוך עולמו של התינוק מאפשרת מעבר מעמדה סכיזופרנואידית לעמדה דפרסיבית. החרדה הגדולה ביותר של התינוק היא לאבד את האובייקט, כלומר את אמו. הוא משליך עליה תוקפנות וגם חושש מהיותה רעה בעקבות זאת ושתרדוף אותו.

התינוק, לפי קליין, מתחיל לעשות אידיאליזציה לאובייקט. זה מאפשר לו מידה מסוימת של שליטה בחרדת אובדן האובייקט האימהי. תחושה זו כוללת תחושת מסוגלות וכל יכול, מה שקליין הגדירה כ"הגנה מאנית".

הטיפול הפסיכולוגי על פי מלאני קליין

קליין ראתה במרחב הטיפולי התמודדות עם הכאן ועכשיו. היא גרסה שהאדם חווה משהו בחדר, מול המטפל. הוא נוכח בתוך הזדהות השלכתית מול מטפל שאינו ניטרלי. המטפל נמצא ביחסים עם המטופל, והם שניים בתוך החדר. על המטפל להרגיש ולחוות מה קורה, להיות עם המטופל היכן שהוא נמצא, ולא להיות בעמדת "יודע כל" שיאיר את הדרך.

הטיפול, על פי קליין, לא קורה בתוך האדם פנימה אלא בין שניים: המטפל והמטופל. הטיפול הקלייניאני אינו "נעים". המטפל נמצא היכן שהמטופל נמצא רגשית. יחד איתו הם "יחלימו יחדיו", תוך התמודדות ועימות עם היחסים ביניהם. המטפל צריך לאפשר למטופל לחוות גם חוויות קשות ומאתגרות בטיפול, לעיתים אף מאיימות. על המטפל להיות שם איתו.

מושגים מרכזיים בתורתה של מלאני קליין

צרות עין (Envy)

לפי קליין, התינוק עלול לחוות שנאה לא רק כלפי האובייקט הרע, אלא גם כלפי האובייקט הטוב שבו הוא תלוי. לכן הוא שונא אותו. כך יכולה להיווצר צרות עין. היא מתבטאת ברצון להרוס את האובייקט הטוב, שכן אינו יכול לנכס לעצמו את הדברים הטובים שבאותו אובייקט.

קליין הציעה שצרות עין נובעת מרמות גבוהות ומולדות של דחף המוות או טראומות. אלה אינן מאפשרות להכיל ואף ליהנות מחלקי אובייקט טובים ומטיבים. לכן, התינוק מתקשה להכיל לתוך עצמו חוויות חיוביות וטובות מהאובייקט. העצמי מרגיש לא מוחזק ומוזנח. כך מעגל זה נמשך.

קנאה (Jealousy)

משמעות הקנאה, בראייתה של קליין, היא רצון להרוס ולקלקל את הטוב שקיים באם מצד התינוק. קנאה, בניגוד לצרות עין, מבוססת על יחסים בין שני אנשים לפחות. לדוגמה: גבר או אישה שמרגישים שאדם שאהבו אינו שם עוד. מדובר במרחב מורכב יותר מצרות עין, שכן הוא עוסק ביחסים בינאישיים. לכן, היא מתאימה יותר לעמדה הדיכאונית של קליין.

הזדהות השלכתית (Projective Identification)

קליין גרסה שכבר בשלב העמדה הפרנואידית-סכיזואידית, התינוק שעדיין לא עבר היפרדות מלאה מאמו, משליך את הדימוי העצמי התוקפני שלו על האם. הוא מפנים בחזרה את הדימוי שהשליך. כך למעשה נוצרת ההזדהות ההשלכתית.

קיימים שלושה שלבים לתהליך ההזדהות ההשלכתית:

• שלב א': השלכה של מחשבות או רגשות על האחר (עמו הוא נמצא במערכת יחסים).
• שלב ב': כולל קבלה של האחר את מה שהושלך באופן לא מודע, ואף התנהגות בהתאם לכך.
• שלב ג': סוגר מעגל זה. הוא כולל יחסים בין השניים המשחזרים שוב ושוב את דפוסי היחסים הלא בשלים או הלא פתורים של המשליך.

מקורות

• סטיבן מיטשל ומרגרט בלאק, פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית (תל אביב: תולעת ספרים, 2006), 175-145.
• קייזה, מ. התקנאות והכרת תודה. בתוך: התיאוריה הקלייניאנית- נקודת מבט בת זמננו בעריכת קטלינה ברונסטיין. הוצאת תולעת ספרים, 2008.
• קרן מלאני קליין הבריטית: https://melanie-klein-trust.org.uk/