פסיכואנליזה: תורתו המכוננת של זיגמונד פרויד

פסיכואנליזה היא אסכולה תיאורטית, מחקרית וטיפולית שהתפתחה בסוף המאה ה-19. היא עוסקת ברבדים לא מודעים באדם ובחוויות ילדות שעיצבו את אישיותו. פסיכואנליזה קיימת כבר למעלה מ-120 שנים. היא מקושרת בראש ובראשונה לזיגמונד פרויד. פרויד ניסה להבין את מקורות הקשיים הנפשיים, ובמיוחד תסמינים פיזיולוגיים שנוצרים עקב קושי לגעת ברבדים רגשיים מודחקים.

בתמציתה, הפסיכואנליזה מנסה לברר את נפש האדם והתפתחותה. היא מתחילה מלידה ונמשכת לאורך כל החיים, דרך הבנת היצרים והכוחות הפנימיים הקיימים מול דמויות משמעותיות. העולם הפנימי המורכב שנוצר דרך מערכות יחסים אלו הוא בסיס ההבנה של הנפש בפסיכואנליזה.

פרויד, בן למשפחה יהודית שהתחנך באוסטריה ולמד רפואה בווינה, נחשב לאחד ההוגים המשמעותיים ביותר במאה ה-20. השפעתו על עולם בריאות הנפש ניכרת עד היום. פרויד החל את דרכו באנטומיה וחקר מערכת העצבים. משם המשיך במחקר על סם הקוקאין, כשראה בו בעל תכונות מרפאות לשיכוך כאבים ודיכאון. לאחר מכן עסק בתחום ההיסטריה, סוגסטיה והיפנוזה. הוא אף כתב ספר מכתביו המוקדמים בשם "מחקרים על היסטריה" (פורסם בשנת 1895). פרויד עבד יחד עם עמיתו למחקר, יוזף ברויר. יחד עמו החל להעלות רעיונות כמו פרנויה ופוביות.

מהי פסיכואנליזה על פי פרויד?

פרויד החל לפתח שיטה, על דעת עצמו, המבוססת על פגישות מחזוריות, אחת לשבוע. הוא הבין ששיחות אלו עשויות לגרום למטופלים לחשוב לעומק רב יותר על עצמם. כך הם יוכלו להתמודד טוב יותר עם קשיים נפשיים שונים.

פרויד נחשב למעשה לאבי הפסיכואנליזה. הוא פיתח תיאוריות חשיבה רבות אודות נפש האדם, ומודלים להבנת האישיות. הוא כתב מאמרים וספרים רבים כדי להעביר את תורתו והבנתו את מורכבות נבכי הנפש. כתבים אלו מלמדים על התפתחותו המקצועית ועל האבולוציה שעבר יחד עם התיאוריות שפיתח.

איד, אגו וסופר-אגו: המודל הסטרוקטורלי של פרויד

מושגים רבים בתחום בריאות הנפש משויכים לפסיכואנליזה, ובמיוחד לכתביו של פרויד. פרויד הציע את המודל הטופוגרפי שבו קיימת לאדם תודעה – מודעת, לא מודעת וסמוכה למודע. פרויד הציע מושגים כמו פירוש חלומות, פליטות פה (שנקראות כיום על שמו), ואסוציאציות חופשיות (שנעשה בהן שימוש בטיפול הפסיכואנליטי). כל זאת כדי לנסות לפרש ולהבין רגשות ותחושות קונפליקטואליות בתודעה המודעת, הלא מודעת והסמוכה למודע.

על פי המודל הסטרוקטורלי של פרויד, נפש האדם מובנית מאיד, אגו וסופר-אגו. האיד לא מודע, האגו ברובו מודע, והסופר-אגו מתחלק בין מודעות לחוסר מודעות.

על פי פרויד, האיד מייצג דחפים עמוקים ואבולוציוניים באדם, כמו יצר מין (ארוס, ליבידו) ויצר המוות (תנטוס). אלו חלק ממערכת דחפים מודחקים שיוצרים הדחקה לא מודעת, ועלולים ליצור פתולוגיה נפשית. הסופר-אגו, על פי פרויד, מורכב מנורמות החברה המיוצגות דרך כללים וחוקים. האגו הוא המאזן. הוא נע ברחבי הנפש בין האיד בעל הדחפים לבין הנורמות המקובלות של הסופר-אגו.

על פי פרויד, מנגנוני ההגנה הפועלים לשירות הנפש פועלים עבור האגו. הם יוצרים איזון ככל הניתן לצורך תפקוד נורמטיבי ותקין של האדם. פרויד התייחס להדחקה, סובלימציה (עידון), אינטלקטואליזציה וכדומה.

המודל הפסיכוסקסואלי של פרויד

פרויד הציע גם את המודל הפסיכוסקסואלי. מודל זה מתאר את התפתחות האדם, ובמיוחד את שלבי הילדות, כהתפתחות מינית קונפליקטואלית:

• שלב אוראלי: פרויד שיים אותו לאופטימיות וקבלה עצמית.
• שלב אנאלי: בו מתפתח האגו המייצג את עקרון המציאות והתמודדות עם שליטה בדחפים.
• שלב פאלי: מתרחש תסביך אדיפאלי אצל בנים ותסביך אלקטרה אצל בנות. בשניהם מתקיימת בסוף התהליך הזדהות עם ההורה מאותו מין וספיגת הערכים, המקנה תחושת נשיות וגבריות (בהתאמה) אצל הילד כמקובל בנורמות החברתיות.
• שלב החביון: זהו שלב שבו נטמעים ערכי ההורים, והילד מחפש את קרבת בני מינו למשחק.
• שלב גניטלי: הדחפים המיניים עולים למודע, ונעשית אינטגרציה בנפש הילד שהופך בהדרגה למבוגר.

דרך חשיבה זו שינתה את ההבנה של נפש האדם באופן עמוק ורוחבי. היא השפיעה עמוקות לא רק על תחום האקדמיה אלא גם על הטיפול היישומי, אמנות ועוד.

תיאורטיקנים ממשיכי דרכו של פרויד, כמו קלייןוויניקוט, המשיכו לפתח את התיאוריות, כל אחד בדרכו. היו גם כאלה שהמשיכו בפיתוח תיאוריות ודעות חדשניות ואחרות, שאינן מבוססות על חשיבת הפסיכואנליזה.

הטיפול הפסיכואנליטי: גישה לעומק הנפש

טיפול זה מבוסס על שיטת הטיפול שייסד פרויד. הוא מתבסס על הלא מודע ועל שימוש באסוציאציות חופשיות ופירוש חלומות. מטרת המטפל היא להביא את המטופל לשטף חשיבה או דיבור לא מודעים, כדי לחשוף רבדים אלו. כך המטפל יוכל לתת פירושים והבנה של החלקים הלא מודעים אצל המטופל. באופן זה, הטיפול הפסיכואנליטי מביא את החלקים הלא מודעים למודעות, ומאפשר הבנה טובה יותר של העצמי, אפשרות לשינוי וסתגלנות טובה יותר למציאות.

בחדר הטיפול הפסיכואנליטי הטיפוסי ישנה אפשרות לישיבה בכורסאות האחד מול השני. אך קיימת גם האפשרות הקלאסית יותר: שכיבה על ספה באופן נוח ונעים, כשמאחור יושב האנליטיקאי. כך, הוא לא מפריע לשטף האסוציאציות והחשיבה החופשית של המטופל. זהו זכר להעדפתו של פרויד, שרצה שהבעות הפנים שלו לא יפריעו או ישפיעו על המטופל. כיום, זו לא חובה אלא בחירה אפשרית בטיפול מסוג זה.

דבר נוסף הוא תדירות מפגשי הטיפול. הפרקטיקה שנהגה בזמנו הייתה מספר מפגשים בשבוע, לעיתים גם 4-5 מפגשים בשעה קבועה. גם כיום נהוג להיפגש בטיפול פסיכואנליטי בין 3 ל-5 מפגשים בשבוע. זאת כדי לגעת ברבדים נפשיים עמוקים ומורכבים, לתת תחושת ביטחון והגנה בסיסיים וחזקים, ולהתמודד עם חשש להיות לבד נוכח עומק החשיפה הרגשית. טיפול מסוג זה מספק תמיכה והחזקה נפשית משמעותית, ולכן מאפשר תחושת ביטחון להתמודד עם נבכי הנפש ומכאוביה.

כיום, טיפול זה פחות פופולרי ונפוץ, אך מעמדו עדיין ניכר ומחזיק מעמד שנים רבות. תיאורטיקנים רבים שכללו באופן ניכר את התיאוריה הראשונית של פרויד. מאז, העולם הפסיכולוגי-טיפולי עבר מספר מהפכים. קיימים מספר גופים גם בארץ וגם בחו"ל המלמדים, חוקרים ומכשירים מטפלים בתחום הפסיכואנליזה:

• החברה הפסיכואנליטית בישראל
• מכון תל-אביב לפסיכואנליזה בת זמננו
• The British Psychoanalytical Society
• The International Psychoanalytical Association
• האקדמיה האמריקאית לפסיכואנליזה

מקורות

• פרויד, ז' (2009). פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני. תל אביב: רסלינג (פורסם לראשונה בשנת 1923).
• ירום, נ. (2007). פסיכואנליזה בנפשנו – מחשבות על העשייה הפסיכואנליטית העכשווית. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=376
• גולן, ר. (2002). אהבת הפסיכואנליזה. רסלינג, תל אביב.
• ברמן, ע. (2001). המסע הארוך: שיטת הטיפול הפסיכואנליטית, דרכיה של שיטת הטיפול הפסיכואנליטית מאז פרויד. שיחות ט"ז (1), 4-25.