מאניה דפרסיה (הפרעה דו קוטבית): מדריך

מהי מאניה דפרסיה? מאניה דפרסיה, או בשמה המדויק יותר כיום – הפרעה דו קוטבית, היא הפרעה נפשית מורכבת המתאפיינת בשינויים קיצוניים במצב הרוח, בתפקוד היומיומי וברמת האנרגיה. ההפרעה מאופיינת במעברים חדים בין אפיזודות של מצב רוח מרומם, אנרגטי ולעיתים חסר גבולות (שלב המאניה), לבין תקופות של דיכאון עמוק, פסימיות וחוסר תפקוד (שלב הדיפרסיה).

בעוד שרבים חווים שינויים במצב הרוח לאורך החיים, הרי שבמאניה דפרסיה תנודות אלה הן קיצוניות, מתמשכות ומובילות לפגיעה מהותית באיכות החיים.

תסמיני מאניה דפרסיה התסמינים נחלקים לשניים, בהתאם לשלב בו מצוי האדם:

תסמיני שלב המאניה:

• מצב רוח מרומם או רגזני בצורה לא פרופורציונלית.
• תחושת מסוגלות על-אנושית או גרנדיוזיות.
• צורך מופחת בשינה.
• שטף דיבור ולחץ דיבור.
• מחשבות מואצות.
• חוסר שיקול דעת, התנהגויות אימפולסיביות ונטייה לסיכונים (כגון בזבוז כספים, נהיגה מסוכנת או פעילות מינית בלתי זהירה).
• התנהגות לא מותאמת חברתית ולעיתים תוקפנית או חסרת רסן.

תסמיני שלב הדיפרסיה:

• מצב רוח ירוד ועצבות עמוקה.
• אובדן עניין והנאה מפעילויות יומיומיות.
• עייפות מתמשכת וירידה באנרגיה.
• הפרעות שינה – בין אם נדודי שינה או שינה מופרזת.
• תחושת חוסר ערך, אשמה או חרטה.
• קושי להתרכז ולקבל החלטות.
• מחשבות אובדניות או התעסקות במוות.

במקרים מסוימים, חווה האדם תסמינים של מאניה ודיפרסיה בו זמנית – מצב המכונה אפיזודה מעורבת.

גורמים למאניה דפרסיה הפרעה דו קוטבית היא תוצאה של שילוב בין גורמים ביולוגיים, גנטיים וסביבתיים:

• גורמים ביולוגיים: חוסר איזון בכימיה של המוח, במיוחד בחומרים כמו סרוטונין ודופמין, וכן שינויים מבניים באזורים מסוימים במוח.
• נטייה גנטית: קיים סיכון גבוה יותר לאנשים עם קרובי משפחה מדרגה ראשונה הלוקים בהפרעה.
• טריגרים סביבתיים: סטרס מתמשך, טראומות, שינויים הורמונליים, צריכת חומרים ממכרים, ואף שינויים חדים בשגרת החיים.

הפרעה דו קוטבית נוטה להתפרץ לראשונה בגיל ההתבגרות המאוחר או בתחילת שנות העשרים, אך עלולה להופיע גם בגילאים אחרים.

אבחון מאניה דפרסיה האבחנה ניתנת על ידי פסיכיאטר מומחה, לאחר תשאול מקיף והערכה קלינית. לעיתים יתבצעו גם בדיקות רפואיות (כגון בדיקת תפקודי בלוטת התריס), כדי לשלול סיבות גופניות לתסמינים.

קיימים מספר תתי-סוגים של ההפרעה:

• הפרעה דו קוטבית סוג I – מאופיינת באפיזודות מאניות ברורות ולעיתים גם אפיזודות דיכאוניות.
• הפרעה דו קוטבית סוג II – כוללת דיכאון משמעותי ואפיזודות של היפומאניה (צורה מתונה יותר של מאניה).
• ציקלותימיה – תנודות במצב הרוח שאינן עומדות בקריטריונים המלאים למאניה או דיפרסיה, אך נמשכות לאורך זמן.

טיפול במאניה דפרסיה הטיפול בהפרעה דו קוטבית חייב להיות מותאם אישית, רב-מערכתי, ורציף:

1. טיפול תרופתי הבסיס לטיפול כולל שימוש בתרופות לייצוב מצב הרוח. התרופות הנפוצות הן:

• ליתיום – נחשב "הסטנדרט הזהב" לייצוב מצבי רוח.
• למיקטל, דפלפט – תרופות נוגדות פרכוס המשמשות גם לייצוב מצב הרוח.
• תרופות אנטי-פסיכוטיות (כגון ריספרדל, אביליפיי, הלידול).
• בנזודיאזפינים (כגון לוריוון, קלונקס) לשימוש קצר טווח להקלה על חרדה או חוסר שינה.

המינון וההרכב התרופתי משתנים בהתאם לתגובה הטיפולית ולתופעות הלוואי.

2. טיפול פסיכותרפי טיפול רגשי תומך ומבוסס ראיות, כגון:

• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) – מסייע בזיהוי דפוסי חשיבה והתנהגות מזיקים ושינוי שלהם.
• טיפול דינמי – מאפשר עיבוד חוויות רגשיות עמוקות והבנת הקונפליקטים הפנימיים.
• טיפול משפחתי או זוגי – מעניק כלים לבני המשפחה להבין את ההפרעה ולתמוך באופן אפקטיבי.

3. חינוך פסיכואדוקאטיבי הדרכת המטופל ובני משפחתו על אופי המחלה, זיהוי מוקדם של סימני החמרה, חשיבות ההתמדה בטיפול התרופתי והפסיכולוגי.
4. שינויים באורח החיים שינה מספקת, הימנעות מחומרים מעוררים (קפאין, סמים), שמירה על תזונה מאוזנת ופעילות גופנית קבועה תורמים ליציבות רגשית.

החיים עם מאניה דפרסיה הפרעה דו קוטבית היא כרונית, אך עם טיפול נכון, מעקב קבוע ותמיכה מתאימה – ניתן להגיע לאיזון ולשמר איכות חיים טובה. חשוב לדעת שההפרעה אינה מעידה על כישלון אישי, ושהתמודדות נכונה יכולה להפוך את האדם לעמיד יותר ולבעל תובנות עמוקות.

לסיכום: מאניה דפרסיה היא מחלה מורכבת אך ניתנת לטיפול. שילוב של תרופות, פסיכותרפיה, תמיכה משפחתית ושמירה על שגרה בריאה – מאפשרים לחיות חיים מלאים, משמעותיים ויציבים. אם אתם חושדים שאתם או מישהו מהקרובים לכם סובל מהפרעה דו קוטבית, חשוב לפנות לאבחון מקצועי ולקבל את הטיפול המתאים בהקדם האפשרי.