מאניה דפרסיה (הפרעה דו קוטבית): מדריך

מהי מאניה דפרסיה?

מאניה דפרסיה, הידועה כיום בשם המדויק יותר – הפרעה דו קוטבית, היא הפרעה נפשית מורכבת המתבטאת בשינויים קיצוניים במצב הרוח, בדפוסי החשיבה וברמת האנרגיה. המעברים בין מצבים אלו אינם סתם שינויים במצב הרוח, אלא תנודות חדות ומטלטלות בין תקופות של מאניה (אנרגיה מופרזת, התנהגות אימפולסיבית, תחושת כל־יכולות) לבין תקופות של דיכאון עמוק.

בעוד שאצל רוב האנשים קיימות תנודות במצב הרוח לאורך החיים, בהפרעה דו קוטבית תנודות אלו הופכות לאינטנסיביות, ממושכות, ולעיתים קרובות משבשות את התפקוד היומיומי ומובילות לפגיעה משמעותית באיכות החיים.

תסמיני מאניה דפרסיה

תסמיני שלב המאניה:

בשלב זה, אדם עשוי לחוות חלק או את כל התסמינים הבאים:

• מצב רוח מרומם במיוחד, או לחילופין רגזני וחסר סבלנות.

• תחושת חשיבות עצמית מופרזת או גרנדיוזיות.

• צורך מופחת מאוד בשינה – לעיתים שעתיים-שלוש בלילה נחשבות "מספיקות".

• שטף דיבור בלתי פוסק, קושי להפסיק לדבר.

• מחשבות מואצות או "מרוץ מחשבות".

• נטייה לסיכונים – כלכליים, מיניים או חוקיים.

• חוסר שיפוט חברתי, התנהגות פרובוקטיבית או עוינת.

תסמיני שלב הדיפרסיה:

בשלב הדיכאוני מופיעים סימנים הפוכים, כולל:

• מצב רוח ירוד לאורך רוב שעות היום.

• אובדן עניין ויכולת ליהנות גם מפעילויות שבעבר היו מהנות.

• ירידה באנרגיה, תחושת עייפות כללית גם לאחר מנוחה.

• הפרעות שינה – בין אם קשיי הירדמות ובין אם שינה מופרזת.

• תחושות של אשמה, חוסר ערך עצמי, ביקורת עצמית מוגזמת.

• ירידה ביכולת הריכוז, איטיות מחשבתית.

• מחשבות אובדניות או עיסוק בלתי פוסק במוות.

במקרים מסוימים, האדם עשוי לחוות תסמינים של מאניה ודיכאון בעת ובעונה אחת – מצב הנקרא אפיזודה מעורבת, והוא מחייב התייחסות טיפולית דחופה.

מהם הגורמים למאניה דפרסיה?

הפרעה דו קוטבית אינה נובעת מגורם אחד בלבד. מדובר בהפרעה שמתפתחת בעקבות שילוב של מרכיבים ביולוגיים, גנטיים וסביבתיים:

• גורמים נוירוביולוגיים: מחקרים מראים כי חוסר איזון במוליכים עצביים כמו סרוטונין, דופמין ונוראדרנלין תורם להתפתחות ההפרעה. גם שינויים מבניים באזורים מוחיים הקשורים לוויסות רגשי, כמו האמיגדלה והקורטקס הפרה-פרונטלי, עשויים למלא תפקיד.

• רקע גנטי: קיים סיכון גבוה יותר לפתח מאניה דפרסיה אם קרוב מדרגה ראשונה (הורה, אח) סובל מההפרעה.

• השפעות סביבתיות: מצבי דחק מתמשכים, טראומות ילדות, לידות, שינויים הורמונליים, שימוש בסמים – כל אלה יכולים להוות "טריגר" להתפרצות ההפרעה.

• שיבוש בשעון הביולוגי: שינה לא סדירה, ג'טלג או עבודה במשמרות עשויים להשפיע לרעה על יציבות מצב הרוח.

מתי מופיעה מאניה דפרסיה?

בדרך כלל, ההפרעה פורצת בגיל ההתבגרות המאוחר או בשנות העשרים המוקדמות, אך היא עלולה להופיע גם בגיל מבוגר יותר. חשוב לזהות את התסמינים מוקדם ככל האפשר, שכן אבחנה מוקדמת מאפשרת טיפול יעיל יותר ומפחיתה את הסיכון להחמרה.

איך מתבצע אבחון של מאניה דפרסיה?

האבחנה ניתנת על ידי פסיכיאטר מוסמך, לאחר תשאול מקיף, סקירת ההיסטוריה הרפואית והפסיכיאטרית, ובחינה קלינית של התסמינים. במקרים מסוימים, הרופא יבצע בדיקות דם כדי לשלול סיבות רפואיות אחרות (למשל בעיות בתפקוד בלוטת התריס) שעלולות לגרום לתסמינים דומים.

האבחנה מבוססת על קריטריונים מתוך ה־DSM (המדריך האבחוני הפסיכיאטרי), כולל תדירות ועוצמת האפיזודות, אורך כל תקופה ותפקוד בין ההתקפים.

סוגים של מאניה דפרסיה

לא כל מקרה של הפרעה דו קוטבית נראה אותו דבר. קיימים מספר תתי-סוגים, כל אחד עם מאפיינים ייחודיים:

• הפרעה דו קוטבית סוג I – מתאפיינת באפיזודות מאניות מלאות, שעלולות להיות דרמטיות ולעיתים אף להצריך אשפוז. במרבית המקרים מופיעות גם אפיזודות דיכאוניות.

• הפרעה דו קוטבית סוג II – כוללת אפיזודות דיכאוניות חמורות בשילוב עם היפומאניה – מצב רוח מרומם ופעילות מוגברת אך בעוצמה מתונה יותר מהמאפיינים של מאניה מלאה.

• ציקלותימיה – תת-הפרעה המאופיינת בתנודות קלות יותר במצב הרוח, אך כאלה הנמשכות זמן רב וגורמות לסבל ותפקוד לקוי.

אפשרויות טיפול במאניה דפרסיה

1. טיפול תרופתי:

הטיפול המרכזי כולל תרופות לייצוב מצב הרוח. התאמה נכונה של תרופות ומינונים מבוצעת על ידי פסיכיאטר:

• ליתיום – התרופה הוותיקה והנחקרת ביותר לטיפול בהפרעה דו קוטבית.

• למיקטל, דפלפט – תרופות אנטי-אפילפטיות שהוכחו כיעילות לייצוב רגשי.

• תרופות אנטי-פסיכוטיות – כגון אביליפיי, זיפרקסה או קווטיאפין.

• בנזודיאזפינים – להקלה מיידית במצבי חרדה או נדודי שינה, אך מוגבלים לשימוש קצר טווח.

2. פסיכותרפיה:

• CBT – טיפול קוגניטיבי-התנהגותי: מסייע בזיהוי ושינוי דפוסים מזיקים, כגון פרשנות שלילית למצבים או התנהגות אימפולסיבית.

• טיפול דינמי: מספק מרחב לעיבוד רגשי של קונפליקטים פנימיים וחוויות ילדות.

• טיפול זוגי או משפחתי: תורם לשיפור התקשורת, הפחתת מתחים ותמיכה הדדית.

3. חינוך פסיכואדוקאטיבי:

רכישת ידע על מאניה דפרסיה מסייעת לזיהוי מוקדם של החמרה, עידוד התמדה בטיפול, והפחתת תחושת בושה או אשמה.

4. שינויים באורח החיים:

• הקפדה על שינה סדירה.

• פעילות גופנית מתונה וקבועה.

• הימנעות מאלכוהול וסמים.

• שגרה יומית יציבה ככל האפשר.

לחיות עם מאניה דפרסיה

הפרעה דו קוטבית היא מצב כרוני – אך זה לא גזר דין. באמצעות טיפול נכון, אפשר להגיע ליציבות רגשית, לתפקוד תקין ואפילו לפריחה אישית ומקצועית. חשוב להבין: מאניה דפרסיה אינה מגדירה את האדם. רבים שחיים עם ההפרעה מנהלים חיים מלאים, משמעותיים ומעוררי השראה.

לסיכום

מאניה דפרסיה, או הפרעה דו קוטבית, היא מחלה מורכבת אך ברוב המקרים ניתנת לטיפול. השילוב בין תרופות, פסיכותרפיה, תמיכה קרובה ואורח חיים בריא – הוא המפתח לאיזון נפשי ולשיפור איכות החיים.

אם אתם חושדים שאתם או אדם קרוב מתמודד עם תסמינים דומים, פנייה לאבחון מקצועי היא הצעד הראשון בדרך לשינוי.