הפרעת אישיות סכיזואידית – להבין את העולם הפנימי הסגור

הפרעת אישיות סכיזואידית (Schizoid Personality Disorder) שייכת לקבוצת הפרעות האישיות מסוג A – קבוצת הפרעות המאופיינות בהתנהגות מוזרה או אקסצנטרית. מדובר בהפרעה נדירה יחסית, שמאתגרת גם את הסובלים ממנה וגם את סביבתם, בין אם במסגרת בין-אישית, משפחתית או תעסוקתית.

אנשים עם הפרעת אישיות סכיזואידית נוטים להתרחק מקשרים קרובים, מעדיפים פעילות בודדת, ונתפסים לעיתים כקרים רגשית או אדישים, אך מדובר לא פעם בחומה שמסתירה עולם רגשי עמוק – אך מנותק.

מאפיינים ותסמינים של הפרעת אישיות סכיזואידית

ניתוק חברתי

המאפיין המרכזי של ההפרעה הוא נטייה מתמשכת להימנע ממערכות יחסים קרובות – אפילו מהקשרים הטבעיים ביותר כמו משפחה. אנשים סכיזואידיים יעדיפו התבודדות ופעילויות שמערבות מינימום אינטראקציה חברתית.

טווח רגשי מצומצם

ניכרת גם הפחתה ניכרת בהבעה הרגשית. אדם עם ההפרעה עשוי להיראות אדיש, בלתי מתרגש, או כזה שאינו מושפע משבח או ביקורת – גם כאשר הסיטואציה רגשית במיוחד.

חוסר עניין בקשרים אינטימיים

בדרך כלל, אין להם רצון לקשרים אינטימיים, כולל קשרים זוגיים או מיניים. הם חשים נוחות דווקא במרחב הפרטי והשקט, ולא חווים צורך חברתי עז.

פנטזיה וניתוק מהמציאות

לעיתים נצפית נטייה לפנטזיות פנימיות עשירות, אך מנותקות מהקשרים חיצוניים. הם עשויים לפתח עולם פנימי עשיר ותחומי עניין ייחודיים, לעיתים ביזאריים, אך חסרי חיבור מעשי לחיים החברתיים סביבם.

אבחנה לפי DSM-5

כדי לאבחן הפרעת אישיות סכיזואידית, נדרש כי לפחות ארבעה מהתסמינים הבאים יהיו נוכחים מגיל ההתבגרות, ויופיעו לאורך זמן:

1. אין רצון או הנאה ממערכות יחסים קרובות, כולל משפחתיות.

2. כמעט תמיד בוחרים בפעילויות בודדות.

3. עניין מועט, אם בכלל, בקשרים מיניים.

4. הנאה מעטה, אם בכלל, מחוויות.

5. אין חברים קרובים או מערכות יחסים משמעותיות מחוץ למשפחה הקרובה.

6. אדישות לשבח או ביקורת מצד אחרים.

7. קור רגשי או הפחתה ניכרת בהבעת רגשות.

כמובן, יש לוודא שהתסמינים אינם חלק מהפרעה סכיזופרנית, הפרעה אפקטיבית עם מאפיינים פסיכוטיים או אוטיזם.

הפרעת אישיות סכיזואידית לעומת סכיזופרניה

למרות הדמיון בשם, מדובר בשתי אבחנות שונות. בהפרעת אישיות סכיזואידית אין מאפיינים פסיכוטיים מובהקים, כמו הזיות או מחשבות שווא. האדם הסכיזואידי מחובר למציאות, אך בוחר להתרחק ממנה רגשית וחברתית.

איך חיים עם הפרעת אישיות סכיזואידית?

עבור האדם:

החיים עשויים להתאפיין בבדידות, קושי בהשתלבות חברתית או זוגית, חוסר יכולת להביע רגשות כלפי אחרים, ותחושת ניתוק.

עבור הסביבה:

הקשרים עמו עשויים להיות מתסכלים. בני זוג, חברים או בני משפחה מרגישים דחויים, לא אהובים, או כאילו "מדברים עם קיר". העבודה המשותפת עלולה להיפגע בשל נתק רגשי או חוסר מעורבות.

טיפול בהפרעת אישיות סכיזואידית – יש מה לעשות?

1. טיפול פסיכולוגי פרטני

טיפול פסיכודינמי או בגישות מבוססות קשר (Relational) מסייע להבין את המקורות הרגשיים של הסגירות, את ההגנות שנבנו לאורך השנים, ולפתח חיבור הדרגתי לעולם הרגשי והבין-אישי.

2. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)

CBT מסייע בזיהוי דפוסי חשיבה והתנהגות נוקשים, פיתוח מיומנויות חברתיות בסיסיות, ושיפור הסתגלות למצבים חברתיים – גם אם באופן תפקודי בלבד.

3. טיפול קבוצתי

במקרים מסוימים, טיפול קבוצתי יכול לאפשר התנסות מבוקרת בקשרים חברתיים תוך תמיכה מבוקרת, אם כי עבור אדם סכיזואידי זה עלול להיות מאתגר במיוחד.

4. ליווי פסיכיאטרי

במקרים בהם מתווספות תסמינים דיכאוניים או חרדתיים – לעיתים ניתן לשלב טיפול תרופתי.

למה חשוב לטפל?

למרות שהאדם הסכיזואידי עשוי להרגיש בנוח לבד, פעמים רבות מדובר בנוחות שנולדה מתוך הגנה ולא מתוך בחירה חופשית. הטיפול נועד לאפשר בחירה אמיתית: האם להישאר מנותק – או לפתח אפשרות לקשר, אינטימיות וחיבור.

הטיפול גם עשוי לשפר תפקוד תעסוקתי, מערכות יחסים, תחושת ערך עצמי והסתגלות כללית לחיים.

לסיכום

הפרעת אישיות סכיזואידית היא תופעה מורכבת, אך ניתנת להבנה ולעבודה טיפולית. חשוב לזהות את הדפוסים המגבילים, לא ממקום שיפוטי אלא מתוך הבנה שגם קירות רגשיים נבנו פעם כהגנה, אך אפשר – בעבודה עקבית ומכילה – להתחיל לפתוח חרכים.