דונלד ויניקוט: איך נוצרת זהות עצמית? תורתו פורצת הדרך

דונלד ויניקוט, פסיכואנליטיקאי ותיאורטיקן בריטי מהמאה ה-20, עסק בשאלות קיומיות מהותיות: "מי אני?", "כיצד אני מגלה את עצמי?", "איך אני בכלל יודע מי אני?" ו"איך נוצרת זהות עצמית?". שאלות עמוקות אלו העסיקו את ויניקוט ועיצבו את תורתו הייחודית.

ויניקוט האמין שתהליכי יצירת זהות עצמית נוצרים באמצעות משחק, יצירה וכל זאת בספונטניות ובגיוון, בתוך סביבה תומכת ומחזיקה. לעומת תיאוריית הדחף והקונפליקט הפרוידיאנית, ויניקוט הציע תיאוריה של העצמי ויחסיו עם הקרובים אליו, במיוחד ההורה המטפל.

ויניקוט הושפע עמוקות מפרויד וקליין, וניתן לראות זאת באופן חשיבתו הדיאלקטית של הדבר והיפוכו: בדידות – אך בנוכחות האחר; תינוק במצב חוסר אונים – אך בורא את העולם שלו; אמא בעלת נפש בריאה – המסוגלת גם "ללכת לאיבוד" פנימי ולא להילחץ מכך. למעשה, ויניקוט פיתח את הטיפול בילדים באמצעות משחק והטביע את המושגים המכוננים "עצמי אמיתי" ו**"עצמי כוזב"**.

חייו של ויניקוט והתפתחות תיאוריית יחסי האובייקט

דונלד ויניקוט שירת במלחמת העולם הראשונה בחיל הרפואה והוצב כקצין רפואה במשחתת של הצי האנגלי. לאחר סיום המלחמה, השלים את לימודי הרפואה, שם נחשף לכתביו של פרויד. בהמשך, ניהל את מחלקת הילדים בבית החולים פדינגטון בלונדון. הוא עבד שם שנים רבות, ובמהלכן פיתח תיאוריות חדשניות הנוגעות לעולמם הנפשי של הילדים.

ויניקוט ניסה להבין את האדם החל מהיותו תינוק, במיוחד בראי יחסי אם-תינוק. לפיכך, התיאוריה שלו נכללה במה שנקרא תיאוריית יחסי אובייקט. טענתו המרכזית של ויניקוט היא כי התינוק אינו קיים ברשות עצמו ללא האם ("אין כזה דבר תינוק ללא האם"). הוא מושפע באופן מלא מנוכחותה. שניהם מתפקדים כיחידה אחת, המושפעת ומשפיעה באופן הדדי.

"אם טובה דיה": מושג מפתח בתורתו של ויניקוט

ויניקוט הוא זה שהמציא את המושג "אם טובה דיה" (Good Enough Mother). זוהי אם שנוכחת מספיק, נמצאת וקשובה לתינוק ולצרכיו, וכך הוא יכול לפתח "עצמי אמיתי". יחד עם זאת, היא אינה נוכחת באופן טוטאלי וסימביוטי.

מושג זה מתאר מרחב בו האם מאפשרת לתינוקה להתפתח כיאות וכהלכה. לרוב, היא נענית לצרכי התינוק כאשר מתבקשת לכך ויוזמת זאת כשצריך. אך באופן טבעי, לעיתים היא אינה פנויה לספק מיד את צרכיו.

לעיתים, היא "נכשלת" בתפקידה מנקודת מבטו של התינוק. אך כך למעשה, התינוק לומד בהדרגה לווסת ולמתן את רצונותיו וצרכיו על פי יכולתה של האם. עם השנים, הוא ילמד, לדוגמה, להמתין באופן סביר עד שארוחתו תוגש או תתחמם, ולא יבכה או יתרגש מכך באופן מיידי.

מושגי יסוד בתורתו של ויניקוט והקשר לטיפול

ויניקוט דיבר על פונקציות אמהיות והקביל אותן לעשייה הטיפולית בקליניקה. הנה מספר מושגים שהתווה ויניקוט, והבנתם חיונית לפסיכולוגים ואנשי טיפול:

החזקה (Holding)

החזקה היא פונקציה נפשית אך גם גופנית (לא בטיפול שיחתי), המספקת תחושת ביטחון בסיסי. ההחזקה יכולה להתקיים באופן לא מודע דרך נוכחות המטפל, ודרך התערבויות מתאימות ומחזיקות. היא חשובה במיוחד מול חדירות האם עצמה: החרדות שלה, הציפיות שלה וכו'.

שיקוף (Mirroring)

שיקוף הוא סיפוק חוויה של שיקוף עבור התינוק על ידי האם (ובטיפול, על ידי המטפל). זו חוויה שהוא שלם, שהיא רואה את הניגודים שבתוכו ככלל ולא כפרטים נפרדים. בטיפול, שיקוף מסוג זה מאפשר התבוננות על מצבי מתח, ריקנות, בדידות וכו', ותורם בהדרגה להיווצרות אינטגרציה.

סביבה מאפשרת (Facilitating Environment)

סביבה מאפשרת היא סביבה נוחה, נעימה, ללא עין ביקורתית, ללא תובענות יתר, וללא ציפיות. זו סביבה בה למידה מתאפשרת, ובה גם אפשר לתת לנפש "לנוח" או לא לעשות דבר, ללא חודרנות כלשהי. המטרה היא בהדרגה ללמוד להיות לבד ואף לאהוב את הלבד.

Primary Maternal Preoccupation (עיסוק אימהי ראשוני)

במושג זה, ויניקוט התייחס ל"אם סביבתית". זו אם שמתמסרת באופן מלא לתינוקה ולצרכיו ומאבדת (זמנית) את עצמה למצב זה. אם שאינה חוזרת למצבה "הרגיל" ונשארת במצב סימביוטי עם התינוק תיצור "פרה-אוקיופציה" (עיסוק יתר) מול תינוקה. כלומר, במידה מסוימת, היא "תיעלם" בתוך עולמו של התינוק, דבר שעלול להזיק להתפתחות הנפרדות שלו.

Going on Being (המשכיות ההוויה)

"הסביבה המאפשרת" שויניקוט הגדיר מהווה מרחב בו מתקיימת חוויה של הוויה. כלומר, רצף תחושות של עצמי – ספונטני, יצירתי, נוכח, חי – שממנו מגיח ה**"עצמי אמיתי"** ועצם המחשבה האמיתית והמקורית של האדם, ומכך גם זהותו האישית.

העצמי האמיתי והעצמי הכוזב: עקרונות מרכזיים בתורת ויניקוט

מושגים אלו הם אבן יסוד בתורתו של ויניקוט, ומסייעים להבין את מורכבות הזהות האישית.

עצמי אמיתי (True Self)

עצמי אמיתי הוא חוויה ותחושה פנימית עמוקה של אותנטיות, חיות ונוכחות מול העולם. זהו חלק מהעצמי שהוא שלם יותר, יצירתי, ספונטני, טבעי וגמיש מול העולם. הוא שולט על עצמו ואינו נחווה כחיצוני וזר. זהו הליבה האותנטית של האישיות.

עצמי כוזב (False Self)

כאשר "הסביבה המאפשרת" לא מתקיימת, עלולה להתפתח תחושה וחוויה פנימית של חודרנות ופולשנות. זה מוביל לנטישה של העצמי האמיתי למסתורים נפשיים שונים, כמו ריצוי הזולת ומציאת חן. העצמי כוזב אינו גורם לתחושת הסיפוק והחיות הפנימית שמייצר העצמי האמיתי. עצמי כוזב יכול להרגיש כמזויף, חלול ומנותק.

אובייקט מעבר (Transitional Object)

ויניקוט ניסה להבין מה ילד עושה כדי להרגיע את עצמו במצבים רגשיים שונים. הוא מצא שילדים מוצאים פעולות חזרתיות כמרגיעות, כגון מציצת אצבע, נדנוד וכו'. כמו כן, ויניקוט סבר שחפץ מעבר, כמו כרית, שמיכה או בובה, עוזר לילד לעבור בין מצבים לא מוכרים. במיוחד, חפץ מעבר זה מסמל מעבר מתלות לעצמאות. כלומר, מההכרה (הלא מודעת כמובן) של מעבר מלהיות תינוק ללהיות ילד עצמאי ונפרד יותר. לשם מעבר זה דרושה הסתגלות איטית, שחפץ המעבר מסייע לה.

יישום תורתו של ויניקוט בטיפול פסיכולוגי

תורתו של דונלד ויניקוט ממשיכה להשפיע עמוקות על הטיפול הפסיכולוגי המודרני, ובמיוחד על הפסיכותרפיה הדינמית וטיפול בילדים. עקרונות כמו החזקה, שיקוף ויצירת סביבה מאפשרת הם אבני יסוד בעבודת המטפל. הם מסייעים למטופלים, ילדים ומבוגרים כאחד, לפתח את העצמי האמיתי שלהם, להתמודד עם מצבי עצמי כוזב ולחוות חיוניות ואותנטיות.

אם אתם מחפשים טיפול פסיכולוגי שמדגיש את הקשר הטיפולי, את המשחק והיצירה, ואת התפתחות הזהות העצמית האותנטית – גישה המושפעת מויניקוט יכולה להיות רלוונטית עבורכם. בקליניקה שלי בחדרה ובתל אביב, אני עובד כפסיכולוג קליני ומיישם עקרונות אלו בעבודתי עם מטופלים, כדי לסייע להם למצוא את ה"אני" האמיתי שלהם.

מקורות וקישורים חשובים

• מיטשל, א. ומיטשל, מ.ג. (2006). פרויד ומעבר לו. תולעת ספרים.
• קולקה, רענן. (2007). מבוא לספר משחק ומציאות. תל אביב: עם עובד.
• ברמן, עמנואל. (2009). מבוא למאמר היכולת להיות לבד, עצמי אמיתי עצמי כוזב. עם עובד.
• מרכז ויניקוט ישראל: https://www.winnicott.org.il/
• The Winnicott Foundation: [קישור חשוד הוסר]
• The Squiggle Foundation: https://www.squigglefoundation.org/