הפרעת אישיות דיסוציאטיבית – מהי וכיצד מתמודדים איתה?

הפרעת אישיות דיסוציאטיבית (Dissociative Identity Disorder), המוכרת גם בשם "הפרעת זהות מרובת פנים", היא אחת ההפרעות הפסיכיאטריות המורכבות והמסתוריות ביותר. מדובר בתופעה נדירה יחסית, בה האדם מאמץ יותר מזהות אחת כחלק ממנגנון הגנה נפשי – לרוב בעקבות טראומות קשות מהעבר.

בעבר נהגו לייחס תופעות מסוג זה להשפעות על-טבעיות או למצב של "דיבוק", אך כיום ברור שמדובר בהפרעה נפשית ממשית, הנובעת מניסיון קיצוני להגן על הנפש מפני חוויות בלתי נסבלות.

מתי מתפתחת הפרעת אישיות דיסוציאטיבית?

הפרעת אישיות דיסוציאטיבית מתפתחת לרוב בילדות, לרוב בעקבות חשיפה לטראומות חוזרות ונשנות – במיוחד טראומות שאינן מקבלות מענה או הכרה מצד הסביבה. מדובר במנגנון הישרדותי עוצמתי, בו האדם "מתפצל" לכמה זהויות שונות כדי לשרוד את הכאב הנפשי.

חוויות קיצון כמו:

• התעללות פיזית או מינית חוזרת

• גילוי עריות

• הזנחה קשה

• אובדן פתאומי של דמות משמעותית

עלולות להוות קרקע פורייה להתפתחות ההפרעה. במקרים אלה, האישיות הראשית "מסתתרת", וזהויות נוספות מופיעות כדי "לשאת" את הכאב.

מהם התסמינים של הפרעת אישיות דיסוציאטיבית?

האבחון של הפרעת אישיות דיסוציאטיבית מתבצע על ידי פסיכיאטרים וכולל מספר קריטריונים ברורים. הנה חלק מהתסמינים הבולטים:

1. קיום של יותר מזהות אחת

האדם מתנהל לסירוגין לפי כמה זהויות שונות – שלכל אחת שם, אופי, תחומי עניין ולעיתים אף גיל או מגדר שונה.

2. אובדן זיכרון תכוף

אחד הסימנים המרכזיים הוא אמנזיה דיסוציאטיבית – חורים בזיכרון שאינם מוסברים על ידי שכחה רגילה. למשל, האדם לא יזכור אירועים חשובים, מידע אישי או פעולות שביצע תחת זהות אחרת.

3. מצוקה רגשית ותפקוד לקוי

ההפרעה פוגעת באופן משמעותי בתפקוד היומיומי: יחסים חברתיים, עבודה, זוגיות, ותחושת זהות יציבה.

4. בלבול תודעתי

מעברים חדים בין זהויות עלולים לכלול שינויים דרמטיים בקול, בהתנהגות, בהעדפות ואפילו ביציבה הגופנית.

מה ההבדל בין הפרעת אישיות דיסוציאטיבית לסכיזופרניה?

הפרעת אישיות דיסוציאטיבית עלולה להתבלבל עם הפרעות אחרות, במיוחד סכיזופרניה או הפרעה דו-קוטבית. אך יש הבדל מהותי:

• בסכיזופרניה מדובר במחשבות שווא או הזיות קוליות.

• בהפרעת אישיות דיסוציאטיבית יש זהויות מובחנות עם זיכרונות, רגשות והתנהגויות נפרדות – אך ללא אובדן קשר עם המציאות (במקרים רבים).

האבחנה בין המצבים חיונית כדי לקבוע טיפול נכון. לכן חשוב לפנות לגורם מקצועי שידע לזהות את הדקויות.

מהם הגורמים להפרעה?

טראומות מוקדמות

הגורם המרכזי כמעט תמיד הוא חשיפה לטראומה מתמשכת בילדות. מדובר בניסיון "להרחיק את העצמי" מהחוויה הטראומטית.

גורמים ביולוגיים

חוקרים משערים כי קיימת גם רגישות גנטית מסוימת – כלומר, חלק מהאנשים רגישים יותר להתפתחות דיסוציאציה בעקבות טראומה.

סביבה לא מגיבה

חוסר תמיכה מצד דמויות מטפלות, או הכחשת הסבל על ידי הסביבה, עלולים להחמיר את הפיצול ולהוביל להיווצרות זהויות נוספות.

שכיחות הפרעת אישיות דיסוציאטיבית

שאלת השכיחות עדיין מעוררת מחלוקת. חלק מהמחקרים טוענים כי מדובר בתופעה נדירה יחסית – כ־1.5% מהאוכלוסייה, בעוד אחרים טוענים כי ההפרעה דווקא אינה נדירה, ורבים מהסובלים ממנה פשוט לא מאובחנים.

סיבה עיקרית לכך היא הבלבול עם הפרעות אחרות, ולעיתים גם הנטייה של הסובלים להסתיר תסמינים או לפנות לטיפול רק לאחר שנים רבות.

כיצד מטפלים בהפרעת אישיות דיסוציאטיבית?

טיפול פסיכותרפי

הטיפול המרכזי הוא טיפול רגשי ארוך טווח, המשלב שיח עמוק עם פסיכולוג ולעיתים גם שימוש בטכניקות כמו:

• היפנוזה קלינית

• טיפול דינמי

• EMDR (עיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים)

המטרה היא לעבד את הטראומות, לחזק את הזהות המרכזית, ולהפחית את הצורך בזהויות נפרדות.

שילוב פסיכיאטרי

במקרים מסוימים ניתן גם טיפול תרופתי, בעיקר במצבים בהם קיימת חרדה, דיכאון או אי שקט קיצוני. התרופות אינן מרפאות את ההפרעה עצמה, אך הן מסייעות ביצירת יציבות נפשית.

לחיות עם הפרעת אישיות דיסוציאטיבית – האם אפשר?

בהחלט. למרות הקושי, רבים מהמטופלים מצליחים לבנות חיים יציבים, להחזיר לעצמם שליטה ולהפחית משמעותית את השפעת הזהויות השונות. המפתח הוא טיפול ארוך טווח, יציבות סביבתית וסבלנות לתהליך.

סיכום – מתי לפנות לטיפול?

אם אתם מזהים אצל עצמכם או מישהו קרוב לכם תסמינים של פיצול זהויות, חורים בזיכרון או תחושת ניתוק מהעצמי – אל תתעלמו. הפרעת אישיות דיסוציאטיבית דורשת אבחון מקצועי מוקדם ככל האפשר, וטיפול רגשי מותאם.

במכון תל אביב לפסיכותרפיה תמצאו צוות מקצועי שמתמחה בטיפול בטראומה ובהפרעות דיסוציאטיביות. אתם מוזמנים ליצור קשר, לשאול שאלות ולהתייעץ.