טיפול במיזופוניה, טיפול ברגישות יתר לרעשים

אתם יושבים בשקט, ופתאום מישהו לידכם מתחיל ללעוס מסטיק. עבור רוב האנשים, מדובר ברעש זניח. אבל אם אתם סובלים ממיזופוניה, כל לעיסה, נשימה או נקישה עשויה לגרום לכם עצבנות, כעס או תחושת לחץ בלתי נסבלת. טיפול במיזופוניה יכול לתת מענה, מוזמנים לקרוא על הנושא וכיצד ניתן לטפל בו.

שמי איתמר פסקל, פסיכולוג קליני, אני בעל הכרות עמוקה עם התחום. מוזמנים ליצור עימי קשר טלפוני לכל בירור או התייעצות בטלפון 054-2002332.

מה זה מיזופוניה?

מיזופוניה היא סוג של רגישות יתר לרעשים ספציפיים, שגורמת לאנשים מסוימים להגיב בצורה רגשית חזקה מאוד לרעשים שרובנו בכלל לא שמים לב אליהם. לא מדובר בסתם חוסר סבלנות לרעש חזק כמו מקדחה, אלא בתגובה קשה דווקא לצלילים יומיומיים קטנים וחוזרים. עבור מי שסובל מזה, רעשים כמו לעיסת מסטיק, נשימות כבדות, תקתוק של מקלדת או אפילו לגימה של שתייה, הופכים למטרד בלתי נסבל שאי אפשר פשוט להתעלם ממנו.

כשהצלילים האלו נשמעים בסביבה, הם מעוררים באופן מיידי תחושות קשות של כעס, תסכול או לחץ פנימי חזק. זה מרגיש כאילו הרעש הקטן משתלט על המחשבה, ונוצר צורך פיזי ממש לברוח מהחדר או לגרום לרעש להיפסק. במקרים רבים, האדם הסובל ממיזופוניה מרגיש חוסר אונים, כי הוא מבין שהתגובה שלו נראית לסביבה מוגזמת, אבל עבורו מדובר בחוויה שלו קיים סבל אמיתי שמקשה מאוד על הריכוז ועל הישיבה המשותפת עם אנשים אחרים.

חשוב להבין שזו לא בחירה אלא מצב שבו המוח מפרש את הצלילים האלו כאיום או כמטרד קיצוני. בגלל שהרעשים האלו קיימים בכל מקום, אם בעבודה, בלימודים או בארוחת ערב משפחתית, המיזופוניה עלולה ליצור מתחים בקשרים קרובים ולגרום לאדם להימנע מהמפגש עם אותם כביכול טריגרים. הבנה של הסביבה ופנייה לטיפול במיזופוניה יכולות לעזור מאוד בלמידת דרכים להרגיע את המערכת ולהפחית את עוצמת התגובה, כדי לאפשר התנהלות יומיומית נכונה ורגועה יותר.

מה הקשר בין מיזופוניה לתוקפנות?

התשובה היא שזה בהחלט יכול לקרות, וחשוב להבין למה. כשאדם שסובל ממיזופוניה שומע רעש שמפריע לו, המוח שלו מגיב בצורה אוטומטית לגמרי, כאילו הוא נמצא בסכנה ממשית. התגובה הזו מוכרת בתור מנגנון של לחימה או בריחה שיכול להוביל גם להתקף חרדה.  אצל חלק מהאנשים זה יתבטא ברצון עז פשוט לקום ולברוח מהחדר, אבל אצל אחרים המצוקה הופכת להתפרצות של כעס או תוקפנות. זה לא נובע מרצון רע, אלא מהצורך הנואש והמיידי לגרום לגירוי המכאיב הזה להיפסק.

הבעיה היא שלצד השני, שלא סובל מהרגישות הזו, התגובה יכולה להיראות מוגזמת או תוקפנית ללא סיבה מוצדקת. מצב כזה יכול ליצור מתח בתוך הבית ובמערכות יחסים, כי בני המשפחה מרגישים שהם צריכים ללכת על ביצים ליד מי שסובל מהבעיה. בטיפול במיזופוניה אפשר לעבוד על וויסות רגשי של התגובות האלו, ללמוד איך להרגיע את המערכת לפני שהיא מגיעה לנקודת רתיחה, ולעזור גם לסביבה להבין שמדובר בתגובה פיזיולוגית ולא בכעס אישי.

טיפול במיזופוניה, להתמודד עם רעש מטריד

כשמישהו סובל ממיזופוניה, התגובה שלו לרעש היא לא משהו שהוא בוחר בו, אלא תגובה אוטומטית של הגוף. אצל חלק מהאנשים, המוח מפרש את הצליל המציק כסוג של איום, מה שמפעיל מערכות של הגנה עצמית. באופן טבעי, כדי לשרוד את היומיום, אנשים עם הרגישות הזו מתחילים לסגל לעצמם הרגלים של הימנעות. זה יכול להתחיל בדברים פשוטים כמו לשים אטמי אוזניים או אוזניות שמסננות רעשים, ולהגיע עד למצב שבו מוותרים על צפייה בטלוויזיה או על ישיבה משותפת בארוחת ערב.

הבעיה היא שלמרות שהפתרונות האלו נותנים שקט זמני, הם עלולים לאורך זמן ליצור בדידות ומתחים בתוך הבית ובסביבה הקרובה. בטיפול במיזופוניה אפשר ללמוד איך לווסת את התגובה הרגשית לרעש, למצוא פתרונות פרקטיים שלא מבודדים אתכם מהעולם, לעבד את הרגש ולקבל כלים להתמודדות טובה יותר.

הקשר בין מיזופוניה לחרדה חברתית

רבים לא מקשרים בין השניים, אבל רגישות קיצונית לרעש יכולה להפוך מהר מאוד לקושי חברתי של ממש. כשאדם סובל ממיזופוניה, הוא מתחיל לחשוש מראש ממצבים שבהם הוא עלול להיתקל ברעשים שמכאיבים לו. הפחד הזה גורם לו לוותר על מפגשים משפחתיים, להימנע מיציאה לטיולים או להפסיק להשתתף בפעילויות חברתיות ותנועות נוער. מה שמתחיל כניסיון להגן על עצמו מרעש יכול להפוך עם הזמן להימנעות רחבה יותר שדומה מאוד לחרדה חברתית, שבה האדם מעדיף להישאר לבד פשוט כדי להרגיש בטוח.

הקושי הופך לכואב עוד יותר בגלל חוסר ההבנה של הסביבה הקרובה. בגלל שרוב האנשים לא מוטרדים מהצלילים הללו, הם נוטים לפרש את התגובה של הסובל מהבעיה כפינוק, כהגזמה או כסתם מצב רוח רע. לא פעם, בני משפחה וחברים מגיבים בביטול, בהומור או אפילו בלעג כלפי המצוקה, מה שיוצר אצל האדם תחושת ניכור עמוקה. כשאתה מרגיש שגם האנשים הכי קרובים אליך לא לוקחים את הסבל שלך ברצינות, תחושת השייכות נפגעת ואתה מתחיל להרגיש בודד גם כשאתה מוקף באנשים.

בטיפול במיזופוניה אנחנו עובדים גם על הצד הרגשי וגם על הכלים הפרקטיים להתמודדות מול הסביבה. המטרה היא לעזור להחזיר את הביטחון לצאת החוצה ולהיות עם אנשים, מבלי שהפחד מהרעש ינהל את החיים. אם אתם מרגישים שהרגישות לרעש גורמת לכם להתרחק מהעולם, אני מזמין אתכם ליצור עימי קשר ולהתחיל טיפול בנושא.

מה גורם למיזופוניה

נכון להיום, המדע עדיין מנסה להבין את כל הסיבות למיזופוניה, ואין לה אבחנה רפואית רשמית אחת. בגלל זה, האבחון נעשה בדרך כלל על ידי שלילה של בעיות אחרות. בודקים קודם כל שהקושי לא נובע מבעיה פיזית באוזניים, כמו טינטון (צמצומים או צלילים פנימיים), היפראקוזיס (שהיא רגישות כללית לרעשים חזקים מאוד) או אובדן שמיעה. רוב האנשים שסובלים מהבעיה מעידים שהקושי שלהם הוא לא באיכות השמיעה, אלא בתגובה הרגשית החריפה שהצלילים האלו מעוררים אצלם.

מבחינה נוירולוגית, מחקרים מראים שיש קשר ישיר בין הרגישות לרעש לבין פעילות מוגברת במערכת הלימבית במוח, שאחראית על הרגשות שלנו. זה מסביר למה רעש קטן יכול להדליק תגובה רגשית כל כך חזקה תוך שבריר שנייה. נראה שיש כאן סוג של תגובתיות יתר של מערכת העצבים, שגורמת לגוף להיכנס למצב של דריכות שיא בגלל גירוי שנראה לאחרים שולי. לפעמים רואים דמיון מסוים בין המנגנון הזה לבין תופעות כמו הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) או תסמונת טורט, שגם בהן יש רגישות גבוהה לגירויים ותגובות אוטומטיות של הגוף.

בסופו של דבר, חשוב לזכור שגם אם אין לזה עדיין הגדרה רשמית בספרי הרפואה, הסבל הוא אמיתי לגמרי. ההבנה שהמקור הוא כנראה שילוב בין הדרך שבה המוח מעבד צלילים לבין התגובה הרגשית שהם יוצרים, עוזרת לנו לבנות תוכנית טיפולית נכונה. בטיפול במיזופוניה אנחנו לא מחפשים רק אבחנה יבשה, אלא מנסים להבין איך המערכת העצבית שלכם מגיבה ואיך אפשר להרגיע אותה, כדי להוריד את רמת המצוקה ולאפשר לכם להיות בסביבת אנשים ורעשים בלי להרגיש מאוימים.

מיזופוניה ו-OCD – האם יש קשר?

לעיתים קרובות, אנשים עם מיזופוניה מאובחנים בטעות עם OCD (הפרעה טורדנית כפייתית). הסיבה: המחשבות החוזרות והתגובות הקבועות לרעשים מזכירות אובססיות וקומפולסיות.

עם זאת, טיפול המיועד ל-OCD לרוב לא פותר את בעיית המיזופוניה – או עושה זאת באופן חלקי בלבד.

איך מטפלים במיזופוניה?

מכיוון שאין אבחון פורמלי, גם הגישות הטיפוליות משתנות. עם זאת, טיפול אפקטיבי במיזופוניה משלב כמה מרכיבים:

1. טיפול שמיעתי רפואי (אודיולוגי)

כדי לשלול בעיות שמיעה ולבדוק האם קיים מרכיב פיזיולוגי שדורש מענה.

2. טיפול CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי)

זהו אחד הטיפולים המרכזיים והיעילים ביותר במיזופוניה. הוא כולל:

• זיהוי דפוסי חשיבה שליליים

• חשיפה הדרגתית לרעשים מעוררי תגובה

• בניית אסטרטגיות להתמודדות

3. טיפול תרופתי (במידת הצורך)

במקרים בהם קיימת רמת חרדה גבוהה, ניתן לשלב טיפול תרופתי להפחתת לחץ נפשי. לרוב מדובר בתרופות נוגדות חרדה ודיכאון.

עזרה עצמית למיזופוניה – מה אפשר לעשות לבד?

הנה כמה דרכים מעשיות להקלת הסימפטומים:

• שימוש באוזניות מבודדות רעש

• תרגול נשימות והרפיה

• שמירה על אורח חיים בריא – שינה טובה, תזונה נכונה, פעילות גופנית

• יצירת שגרה מאוזנת בין עבודה, משפחה ופנאי

• פנייה לגורמי טיפול מתאימים, גם אם אין אבחנה רשמית

לסיכום

מיזופוניה היא תופעה שפוגעת באיכות החיים, אך היא ניתנת להתמודדות בעזרת טיפול נכון. אם אתם מרגישים מותקפים מכל לעיסה או נקישה – זה לא "סתם אתם רגישים מדי". יש שם לתופעה, ויש גם פתרונות.